הסיפור השני הינו סיפור מותו של דוד קרפוביץ' :
בערב ראש חדש חשוון 1943 נפטר
דוד קרפוביץ' מדלקת ריאות. הוא התעקש ללכת חולה להלווייתה של הרופאה, ד"ר וסרמן כיוון שטען שהיא הייתה צדקת. בן 81 היה במותו והספיק לחיות 10 שנים על אדמת קדימה.
מספר בנו יוסף קרפוביץ': "אמא ספרה כי כאשר דנה עם אבא היכן יקברו היא רצתה להיקבר בירושלים והוא אמר שאדמת ארץ-ישראל קדושה בכל מקום.כשאבא נפטר אמא לא רצתה שנקבור אותו בקדימה אלא בנחלת יצחק. סילבה נסע וקנה שם חלקת קבר. חפרו את הקבר בכדי להביא את אבא לקבורה. הדבר נודע למתיישבים בקדימה והם התנגדו. אבא היה האדם הראשון שהקים מניין בקדימה וטיפל בענייני הדת במקום. הוא היה בן-אדם טוב מאד והכירו אותו ולא רצו לתת להוציא אותו לקבורה במקום אחר.
נסעו והביאו את הרב ורנר מנתניה כדי להתדיין (הרב ורנר הכיר את אבא ואמא טוב מאד) והרב פסק שיביאו אותו לקבורה בקדימה וייבנו בית כנסת על שמו.
הבאנו אותו לקבורה בקדימה והרב וורנר הספיד אותו. הוא היה הקבר השלישי במקום. אחרי השבעה התחלנו לטפל בבניית בית הכנסת.