הסתגלות לגן הילדים
הורים יקרים, הכניסה לגן הילדים הינה שינוי משמעותי בחיי ילדכם, גם כשמדובר על מעבר ממסגרת ביתית וגם כשמדובר במעבר לגן רשותי. המעבר מלווה לרוב בחששות הילד/ה ושלכם, אך חשוב שנזכור שמרבית הילדים מסתגלים לגן במהירות ובקלות. הימים הראשונים מלווים אצל הורים רבים בייסורי מצפון ובחשש כי יתפסו בעיני ילדם כהורים "לא טובים". לכל הורה אופי אחר, פחדים משלו, רצונות משלו וכמובן שכל ילד שונה מהאחר.
אנו מצרפות עצות שיוכלו לסייע לכל הורה בתהליך ההסתגלות:
הכנה מוקדמת- ביקור בגן ופגישת היכרות עם הצוות והגן לפני ה-1 בספטמבר. מומלץ להימנע מיציאה לחופשה משפחתית בשבוע האחרון של אוגוסט, על מנת לסגל הרגלים חדשים טרום כניסה לגן. ככל שהילד יחוש יותר בטוח בגן כך החשש שלו יעלם מהר יותר.
שינוי בהתנהגות הילד בתקופת ההסתגלות- יתכן ובתקופת ההסתגלות הילד ייצמד אליכם אחר הצהרים, ירבה לבכות או יראה התנהגות חריגה אחרת. חלק מההורים מדווחים שהילד ממש "נדבק" אליהם. חשוב שתדעו שזאת התנהגות מוכרת, הילד "מטעין" זמן הורה ומתחזק.
פינוי הימים הראשונים מעבודה/עיסוקים אחרים לצורך עזרה בהסתגלות- חשוב שתהיו פנויים לתהליך ההסתגלות בקצב שמתאים לילד. יש חשיבות רבה שאחד ההורים שפנוי לתהליך יהיה נוכח בשבוע ההסתגלות על מנת לתת לילד ביטחון ויציבות.
הימנעות ממתן פיצוי חומרי- הימנעו מלתת תשומת לב רבה, הילדים קולטים הכל ושמים לב ללחץ שאתם נמצאים בו. הימנעו ממתן פיצוי חומרי כגון מתנה.
מסר של מסוגלות- במידה והילד "עצוב" ואומר כי אינו רוצה ללכת לגן ומנסה לפרוט על נימי הנפש שלכם, היו אמפתיים לרגש שלו, "אני מבינה שאתה מרגיש שאתה מרגיש שקשה לך… זה באמת לא קל להגיע לגן חדש כשעדיין לא מכירים את החברים והגננת", חשוב להעביר מסר סמוי וגלוי של מסוגלות(בהבעות פנים, בעמידה איתנה): "אני יודעת שאתה מסוגל להתמודד עם זה, ואתה תכיר לאט- לאט את החברים והגננת".
הילד ידע למה לצפות-נשוחח עם הילד על סדר היום הצפוי לפני שהוא הולך לישון, נערוך איתו שיחה קצרה ונתזכר אותו על סדר היום הצפוי למחרת. לדוגמא: "מחר בבוקר כשתקום נתארגן ונלך לגן, אחרי הגן אני אגיע לקחת אותך". השיחה תיצור מסגרת והילד ידע כל ערב מה מצפה לו, זה יקנה לו ביטחון ורוגע והוא ידע למה לצפות.
טקס פרידה קבוע וקצר- לאחר היום הראשון בגן היכנסו לשגרה של טקס היפרדות קבוע וקצר. היכנסו יחד לגן, תנו לילד לתלות את התיק, היפרדו בחיבוק ונשיקה, השתמשו במילים קבועות "עכשיו אנו הולכת, אחזור לקחת אותך בצהרים.. אני אוהבת אותך" נשיקה נוספת והיפרדו.
חשוב לא לחזור לגן בגלל הבכי מאחר והמסר שאתם מעבירים לו הוא ששווה לו להמשיך לבכות כיוון שזה מה שמחזיר את אימא ובכך אנו מעכבים את היכולת שלו להתמודד.
לא "להעלם" לילד- כשההורה נעלם הילד לומד לא לבטוח בהורה ושאי אפשר לסמוך עליו. תמיד להיפרד ולומר "עכשיו אני הולכת ובצהרים אחזור לקחת אותך".
חפץ מעבר – במהלך השנה השנייה והשלישית לחייו הילד לומד לעשות דברים בעצמו, נאלץ להסתגל ליותר ויותר פרידות מהוריו ולהתמודדות עם מצבי לחץ והתרגשות (הליכה לגן, למשל). כאשר הילד מבצע יותר פעולות בכוחות עצמו הוא מתחיל לגבש לעצמו זהות אישית נפרדת מהוריו, ובהדרגה רוכש עצמאות, שתלך ותגדל עם השנים. היכולת להרגעה עצמית חשובה לילד כדי לצלוח תקופה זו, והוא נעזר באובייקט הרך והמנחם כדי לעבור מהסתמכות על גורם מרגיע חיצוני (הורה) ליכולת החשובה של הרגעה עצמית – מעבר מתלות לעצמאות.
ספרים שיכולים לסייע:
– "גל הולך לגן" – נורית יובל
– "ליאור בכה כשאמא הלכה" – שולה מודן
– "שלום גן, אני כאן!" – מיכל סנונית
– "כיף לי בגן" – רמי רחמים
– "עידן הולך לגן" – אדם אופק
– "עוד נשיקה ודי!" – נאווה גייזנברג
– "אמא תחזור עוד מעט" – תמר הדר
– "אמא שלי הולכת לעבודה" – ג'ולי שמעוני
– "רן הולך לגן -מהדורה מחודשת" – דויד פאר
מעבר והסתגלות לגן בצל הקורונה
"הורים הם בני אדם
הם לא אלוהים.
ילדים הם בני אדם
הם לא רק ילדים.
בני אדם הם לפעמים
טועים, לא יודעים, לא תמיד מבינים, לא יכולים,
הבעיה עם ילדים
שהם זקוקים כל הזמן לשני דברים מנוגדים:
להרגיש שהעולם יפה וטוב
להרגיש שהעולם אינו גן עדן.
להצליח לגדל ילד-
איננו זקוקים לכישרון אלא לקשר.
איננו זקוקים לניסיון אלא לנסות.
איננו זקוקים להשוות אלא למצוא את המאחד.
איננו זקוקים לתוצאות אלא לדרך.
איננו זקוקים להצלחה אלא להתקדמות.
וגם אז לא קל לגדל ילד.
ילדים שונים זה מזה, כך גם הורים, גם גידול ילדים.
ילד הוא עולם ומלואו,
הורה הוא עולם ומלואו………..
………… וילד."
אוסקר ווילד
